מכללת תילתן
לפרטים וליצירת קשר מלאו את הטופס הבא:
...Loading...

איך יודעים שטיפול נפשי עוזר?

טיפול נפשי על סוגיו:   טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי, זוגי, הוליסטי  וכדומה - הוא לעזור ולקדם את המטופל, עם זאת ישנן דרכים שונות להשגת היעד
שכן גישות וטכניקות מעולמות שונים מהוות אמצעי לשיפור מצבו של הפרט ואף להחלמתו, למרות שונותן של האסכולות ישנו קונצנזוס לגבי אי אלו נקודות:

ראשית , מסוגלות וכימיה, חשוב שהמטפל יהיה מי שהוסמך לכך ומתמחה בבעיה הנתונה, חשוב שיהיה בעל יכולת לסייע, אך חשוב לא פחות שימצא חיבור
בין המטופל למטפל, כימיה, משהו שלא תמיד ניתן להמשיגו, אבל יודעים שהוא קיים.

אחריות - ראוי שתהיה משותפת -של המטפל והמטופל, המטפל מחויב לשמור על הסטינג הטיפולי, על אתיקה, על גבולות, על מבנה המפגש  ואילו  המטופל צריך להתגייס
להתמיד ולהתמודד עם המהמורות שמזמין התהליך.

זמנים - על שני הצדדים לזכור כי ההתקדמות  הדרגתית ולעיתים מאחרת לבוא, לא אחת עלולה להיווצר תחושת  תקיעות כשמנגד עשויה להתרחש החלמה
ספונטאנית, אם כך קשה יהיה לקבוע זמנים ויש לאפשר לדברים להתרחש.

קושי וכאב- טיפול נפשי נוגע ב"פצעים פתוחים", בצלקות וזיכרונות לא נעימים, לכן מטבעו מכאיב ומעורר את מה שהורדם (פעמים רבות זמנית)  לכן הוא עלול להיתפס כלא נעים, עם זאת הנגיעה בכאב מסייעת לעבד אותו ואף לאבד אותו.

מכאן דורש התהליך, זמן, מאמץ והתמדה.

כאשר מבקש המטופל לבחון את איכותו של הטיפול  עליו לשאול עצמו מספר שאלות, שכן אנשים רבים מעדיפים לנשור מטיפול ולא להתעמת עם עצמם...
אז כך:

האם אני בוטח במטפל?  כן, הוא מטפל מוסמך, הוא נעים לי, הוא שומר על זמנים, הוא קשוב לי וממוקד רק בי, אני זוכה לתובנות מהמפגשים  עימו.

האם נוח לי מול המטפל?   התשובה לא!

השאלה:    האם זה קורה לי בדרך כלל?  התשובה:  כן

אם כך זו בעיה עמה אני מתמודד  ועליי לעבוד עליה...האם אהיה מסוגל לדבר על זה עם המטפל?

אם כן, אני מתמודד, אם לא אני בורח!

ונניח שאני מצליח להעלות את הבעיה, האם המטפל מכיל אותי? מכיל ביקורת, מכיל רוגז ותסכול?

אם כן, למטפל  מיומנות שעשויה מאוד לעזור בהתמודדות עם הבעיה, עם הקושי שלי לחוש נוח.

האם הטיפול תמיד נעים?  התשובה: לא

האם זה מפאת האגרסיות של  המטפל? התשובה לא, המטפל דווקא שליו וממוקד, הוא מגיב רק לדבריי! אני מרגיש שהוא איתי
עם זאת קשה לי בשל תגובותיו הישירות, הפרשנויות שלו והשאלות ששואל...

*  התגובות הישירות של המטפל מציבות, פעמים רבות, מראות לא נעימות. המטפל בתגובותיו  משקף  את משמעויות דבריו של  המטופל
או לחילופין שואל  שאלה שהמטופל ממש לא ציפה לה...והן המראות והשאלות הופכות, לעיתים, את המטפל ללא נעים ואת הטיפול למכאיב.

אז מה עושים עם הכאב הזה?

הכאב מטבעו נחלש כשמדברים אותו, הכאב גם מובן כאשר דנים בו, מחדדים  את משמעותו, ישנו עיבוד שפעמים רבות, תוך התהליך
מחליש את עוצמתו של הכאב.

נקודה חשובה לציון:

הטיפול מרחיב את הפוקוס על קשיים עמם מתמודד המטופל, לכן לפני שמנחס המטופל תכונות שליליות למטפל וטרם מטיל  בו אשמות
כדאי למען התקדמותו שלו, לבחון שוב את התהליך  ולסרוק את נקודות החולשה, מכאן מתבקשת שאלה: "האם מה שקורה מול המטפל
קורה גם בחיי שלי?" אם כן יש מקום למחשבה נוספת, כי הרי המטפל משמש כ"אחר משמעותי", לכן מושלכים עליו כעסים ועוד תכנים שעימם
מגיע המטופל מסביבתו שלו..מכאן ישנה זיקה חזקה בין איכות קשריו המשפחתיים/חברתיים של המטופל  לבין הקשר הספציפי שנוצר עם המטפל
בדומה להשלכה שעושה המטופל על המטפל, משליכים  הפרטים בקבוצה הטיפולית  את תכניהם על המנחה.

מתוך ספרו של  ארווין יאלום
 שחזור מתקֵן של הקבוצה המשפחתית הראשונית
"רוב רובם של המטופלים שמצטרפים לקבוצה... באים מרקע של התנסות בלתי מסַפקת בקבוצה הראשונה והחשובה ביותר בחייהם: המשפחה הראשונית.
 הקבוצה הטיפולית דומה למשפחה במובנים רבים: בשתיהן יש דמויות סמכות/הורים, חברים לקבוצה/אחים ואחיות, גילויים אישיים עמוקים, רגשות עזים
ואינטימיות עמוקה לצד רגשי עוינות ותחרותיות"....

"אם מנחי הקבוצה נתפסים כדמויות הוריות, הם מעוררים התנהגויות הקשורות לדמויות הוריות/סמכותיות: מקצת החברים מפתחים תלות חסרת אונים במנחים ומייחסים להם ידע וכוח בלתי מציאותיים. אחרים מתריסים בעיוורון נגד המנחים, שנתפסים בעיניהם כמגבילים ומשתלטים. אחרים מתייחסים למנחים בחשדנות ובחשש, מתוך אמונה שהם מנסים להפקיע מהם את עצמיותם. חברים אחרים עושים הכול כדי לפצל בין צמד המנחים בניסיון ליצור מחלוקת ויריבות המוכרת בין הורים.יש הנפתחים יותר כשאחד המנחים נעדר. יש כאלה המנהלים תחרות מרה עם שאר החברים, בתקווה לזכות בתשומת לב והתייחסות מצד המטפלים. חברים אחרים מתמלאים קנאה כשתשומת לבו של אחד המנחים מתמקדת באחרים. קורה גם שחברים משקיעים אנרגיה בחיפוש אחר בעלי ברית בין שאר החברים במגמה להפיל את המטפלים. עוד אחרים מזניחים את האינטרסים שלהם במאמץ זולתני לכאורה לְרַצות את המנחים ואת שאר החברים"...

כמו בקבוצה, כך ביחסי מטפל - מטופל:  "אחרי שמתגברים על חוסר הנוחות הראשונית, במוקדם או במאוחר מגיע בהכרח שלב שחברי הקבוצה מתחילים להתייחס
למנחים ולשאר החברים באופנים שמזכירים את הדרך שהתייחסו בעבר להורים ולאחאים" - כמטופל הנך  מביא לחדר את המוכר לך  ומשחזר התנהגותך, אם אתה ביקורתי ומתוסכל, תוקפני, או מרדן, זה לא ייעלם בחדר,  אלא יבוא לביטוי מול המטפל ושוב מועתקת מערכת יחסים קשה...לכן עליך  להיות מגויס לטיפול ולמנף אותו לטובת שינוי, במקום להתייאש ולנשור.

על המסלול לפסיכותרפיה הוליסטית